הריחוק של בתה ממנה עזר לה להתקרב לעצמה
"כל פעם שאני מנסה להתעניין בבת שלי היא דוחה אותי ועם אבא שלה היא משתפת פעולה. זה פוגע בי".
אמרה לי לבנת (שם בדוי) אמא של לינוי נערה בת 12.
לבנת הגיעה אלי כשהיא מיואשת מהתקשורת שלה עם בתה הבכורה
"כל מה שאני עושה לא עוזר" ,סיפרה בפגישתנו הראשונה עם המון אמוציות וכאב של שנים.
ממפגש למפגש לבנת החלה לזהות בעצמה "כאבים" נוספים שסוחבת שנים .
לבנת תכננה להביא את בתה לטhפול ואף התנגדה כשחשפתי בפניה את ממצאי האבחון שערכתי לה.
ממפגש למפגש החלה להכיר ולגלות את עצמה מחדש.
לא היה לה קל להביט במראה של עצמה.
יאמר לזכותה שלמרות האתגר, לא וויתרה לעצמה.
לבנת גילתה שלאורך כל השנים היhתה מרוחקת מעצמה .
באחד הסשנים בהם חוותה ריברסינג(נשימה מעגלית) , שחררה את חווית הדחייה שחוותה לאורך כל שנות צעירותה (בי"ס יסודי), שם עברה חרם חברתי ממושך ולא שיתפה את הוריה.
גם מאחותה חוותה דחייה.
הדימוי העצמי של לבנת נפגע לאורך השנים .
היא סיפרה לעצמה ש"היא דוחה ולכן דוחים אותה" .
ספור שלא היה לו כל קשר למציאות חייה.
לאחר שחרור החוויות האלו, לבנת הסכימה להתחבר לעצמה ,להכיר בכוחותיה ובמשאבים הרבים שיש בה.
השינוי המשמעותי שחל היה שלבנת החלה לראות את בתה באור חיובי ולא השליכה עליה את ספור ילדותה.
בחרה להיות מודעת ולקחת אחריות על מסע חייה.
***
פעמים רבות בלי לשים לב, ההורים משליכים על ילדיהם את מסע חייהם.
הילדים שלנו לא אמורים לעבור את המסע שלנו ולא "לתקן" את החוויות ילדות שלנו. ***
בסופו של דבר לא היה צורך לפגוש את בתה של לבנת. לבנת קיבלה כלים מאד פרקטיים ,
הקשר שלה עם בתה עבר שינוי מדהים.
הערך המוסף בתהליך של לבנת היה שהתקשורת שלה גם עם אמה עבר שינוי מטורף.
"היה לי חשוב לסלוח ולהתחבר לאמא שלי בעודה בחיים" ,שיתפה.
לבנת ממש לקראת סיום התהליך שלה ואני מרוגשת משיתוף הפעולה שלה ומהקרבה שהיא יצרה עם בתה.
בהצלחה ללבנת בהמשך🌷
